העיצוב התעשייתי החל להתגבש כתחום מקצועי ואקדמי החל מאמצע המאה ה-19 במקביל להתפתחות המהפכה התעשייתית. קדמה לעיצוב התעשייתי מסורת האומנות השימושית, שאופיינה ביצירה של אובייקטים בסדרות קטנות, בבתי מלאכה מקומיים ובקצב שינויים וחידושים איטי. לעומת המצב בו המעצב-אומן הוא גם היצרן יצרה המהפכה התעשייתית מצב חדש שבו קו הייצור מצריך תהליכי תכנון הנדסי ועיצובי נפרדים. כפי שתהליך הייצור הופרד למקטעי ייצור כך הופרדו תהליכי הפיתוח מרצפת הייצור.
אך בעוד שהמהפכה התעשייתית פתחה את האפשרות להמציא ולייצר מכונות וחפצים חדשים, טעמו האסתטי של הציבור הרחב לא הסכים לעכל במהירות את הצורות חדשות שהכתיב קו הייצור.
במאה העשרים מעצבים תעשייתיים החלו לעצב מוצרים חדשים שהפכו למאפיינים של התקופה המודרנית – המטוס, האוניה, הרכבת, המכונית, הקטנוע, הטלוויזיה, הטלפון, כלי הבית, הרהיטים והתאורה וריהוט הרחוב. אלה ועוד רבים, יוצרו כולם במפעלים ועוצבו על ידי מעצבים שהושפעו מתאוריות ואופנות שונות. זרמים אלה בעיצוב תעשייתי שהופצו על ידי מיליוני מוצרים, השפיעו באופן רב על התפישה של האדם המודרני.
סגנונות כמו הארטס אנד קרפטס, האר-נובו, האר-דקו, סטרים ליין, מינימליזם, מודרניזם, ופוסט-מודרניזם באו לידי ביטוי מוחשי בצורה, בצבע והטקסטורה של המוצרים שמקיפים את חיי האנשים.
מעצבים תעשייתים היו אלה שקידמו בברכה התפתחויות טכנולוגיות חדשות בתחומים שונים כמו חומרים, חשמל, אלקטרוניקה מכניקה, מחשוב וכו’ והטמיעו אותם באופן נגיש לציבור הרחב. לדוגמה, תולדות העיצוב של הכסא, יכולים ללמד כיצד מסורת של מאות שנים של כיסאות מגולפי עץ השתנתה בתקופה קצרה על ידי התיעוש של כיפוף בקיטור של עץ, למינציה של עץ, כיפופי צינורות מתכת, שיכוב פלסטיק והזרקת פלסטיק.
